במאמר שלפניכם נתייחס לעילות החוקיות אשר יכולות להביא לידי פסילתה וביטולה של צוואה, על ידי בית המשפט, ולמעשה למנוע את קיומה.

יש לזכור כי בית המשפט יידרש לשאלת כשירותה של צוואה באם יימצא אדם שיטען כי אכן הופעל לחץ חיצוני שהינו בגדר השפעה בלתי הוגנת, וכתוצאה מכך יטען כי אין לקיים את הצוואה. נטל ההוכחה במקרה שכזה יוטל על פי רוב על כתפיו של אותו האדם. במקרים מסויימים ובהתאם לרצון לבחון כל מקרה לגופו, עשוי בית המשפט לפעול הפוך ולהטיל דווקא על האדם המבקש לקיים את הצוואה, כך למשל במקרים בהם נתגלה כי בין המוריש למוטבו התקיים קשר מובהק של תלות חד-צדדית.

אם וכאשר החליט בית המשפט להורות על פסילתו של אחד החלקים בצוואה  – הרי שהעיזבון אליו מתייחס החלק דנן –  יחולק בין היורשים בהתאם להוראות חוק הירושה  התשכ"ה 1965.

נטל ההוכחה באשר לקיומה של טעות עובדתית בצוואה יוטל באופן טבעי על האדם המבקש שלא לקיימה כתוצאה מאותה הטעות.

עם זאת, בפסיקות שונות שניתנו בעת האחרונה מסתמנת מגמה חדשה לפיה בית המשפט מבקש להגביל באופן ניכר את החלתו של סעיף זה משום החשש לביטול מאסיבי ואוטומטי של צוואות אשר יביאו בתורן לכדי סילוף רצונם של המצווים – ההיפך המוחלט מהמטרה שעומדת לנגד עיניהם של השופטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.