החוק במדינת ישראל קובע כי ישנן שתי ערכאות שיפוטיות שלהן הזכות החוקית לדון בהליכי גירושין בין בני זוג: מחד זהו בית הדין הרבני ומאידך זהו בית המשפט האזרחי לענייני משפחה. במאמר שלפניכם נתייחס איפוא לתופעת מירוץ הסמכויות המהווה חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין שמתנהל בין בני זוג נשואים אשר החליטו להיפרד.

המירוץ לדיון

הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני מוסמכים לדון בהליך הגירושין ובספיחיו, על כל המשתמע מכך, מתחילתו ועד סופו.

ההבדל בין שתי הערכאות מתבטא במקורות המשפטיים עליהם הם נסמכים בבואם לפסוק בסוגיה זו או אחרת: בית המשפט לענייני משפחה מסתמך בדבריו על ספר החוקים הישראלי ואילו בית הדין הרבני מתבסס על דין התורה העברי.

מכיוון שלא ניתן לנהל את הליך הגירושין במקביל בשתי הערכאות, שואפים לעיתים קרובות שני בני הזוג להקדים איש את רעהו בפנייה אל אחת הערכאות.

הסיבה לכך היא שמקובל לתפוס את בית הדין הרבני ככזה שיפסוק במרבית המקרים לטובת הגבר ואילו בית המשפט לענייני משפחה. הפועל על פי קודקס החוקים האזרחי, ולא זה הדתי, נוטה להעניק בפסיקותיו משקל גדול יותר לרצונותיה של האישה. אי לכך ברור מדוע כל אחד מבני הזוג עשוי להתעקש על ניהול ההליך בערכאה שתיטיב עימו.

מירוץ הסמכויות. החוק במדינת ישראל קובע כי הערכאה הראשונה שתקבע כי היא מוסמכת לדון במקרה שלפניה. היא זו שתדון בו. המירוץ לקביעת סמכות הדיון זכה לאורך השנים לשם מירוץ הסמכויות.

החוק אף קובע כי ברגע שקבעה אחת הערכאות כי היא מוסמכת לדון במקרה זה או אחר. הרי שהערכאה המקבילה תכבד את ההחלטה. החריג היחיד לכלל זה הוא שאחד מבני הזוג יכול לערער על שאלת הסמכות רק בהנחה ובהחלטה המקורית נפל פגם של ממש.

מירוץ הסמכויות
מירוץ הסמכויות צילום אילוסטרציה pixbay

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.